מיומנו של צלם – הדודה התורנית

.ערב חתונה שגרתי, אני מסתובב בין הקהל ומחפש רגע לצוד: רגע  מרגש או איזה  חיבוק לא שיגרתי

.תוך כדי תנועה אני קולט בחצי מבט את החברים של החתן זוממים מהלך

תוך כמה רגעים אני מבין שהם הולכים להשכיב אותו על מפת שולחן במרכז הרחבה ולהקפיץ אותו 5000 מטר גובה (בלי להגזים) – ג’ק-פוט! יש פוטנציאל לפריים מטורף

.אני משפשף ידיי בהנאה וניגש לעמדה הכי נחשקת

…אני מכין את הציוד לקראת התמונה: כורע ברך, מוודא שהנתונים של המצלמה מתאימים, מעלה למהירות תריס גבוהה, סוגר מעט צמצם, נכנס בין כוונות

-אני מדמיין את התמונה בראש וגולש בדמיון על איך שהיא זוכה בתחרות צילומי החתונה העולמית לשנת 2018, מבקשים לראיין אותי בכל הערוצים הנחשקים

.תוך שבועיים בלבד האינסטגרם שלי מתמלא עוקבים, הפייסבוק קורס מהודעות ואני יושב בבית לא יודע איך להתמודד עם ההצפה המבורכת

-תוך כדי שאני עונה בסבלנות לכל הודעות המזל טוב על הזכייה בתחרות אני חוטף כאפה מצלצלת שמחזירה אותי מהר מאוד למציאות! פתאום, בלי התראה

יד נשלחת וננעלת לי על המרפק, אני מרגיש משיכה אדירה לכיוון השני! תוך כדי שאני מדדה ונסחב אני מתאפס ומבין שנתפסתי על ידי הדודה התורנית של האירוע

 

“בוא בוא מהר, אתה חייב לצלם את זה”

מה? רגע! חכי… החתן.. מפת שולחן… עוד רגע זה קורה

“אתה הולך לצלם את התמונה הכי יפה בכל הקריירה שלך אתה עוד תודה לי”

רגע… עצרי… זה לא מגנטים, אני  מיילל בייאוש

 

אני מתחיל להבין שאין טעם להתנגד ואולי באמת דלת אחת שנסגרת תפתח דלת אחרת

הדודה מחייכת ומצביעה לי לכיוון הספה, אומרת: “תצלם תצלם זריז לפני שיתעורר

 

כשהיד שלי חצי רדומה אני מביט לכיוון הספה ורואה ילד בן 4, ישן עמוק, מרייר

אני מבולבל, מסתכל לדודה והיא בתגובה מחייכת ומצביעה: “צלם צלם” את החיים שלי

*אני מצלם… *קליק, קליק

ברקע אני שומע צעירים שואגים בקצב אחיד וקבוע תוך כדי הנפת החתן באוויר,

“?חלק עזרו בהנפה וחלק רצים מבולבלים ברחבה כשהם  צועקים “איפה הצלם? למה אין לי פה צלם

…התחלתי לצעוד לכיוון הרחבה, מבין שאני את הרכבת פספסתי. מריץ בראש משפטי הגנה ותירוצים במקרה ויתנפלו עליי לשאול איפה הייתי

אני לא מספיק לתרגל בלב את התירוץ יותר מפעם אחת ושוב זה קורה- תפיסה במרפק ומשיכה הצידה אבל הפעם בנמרצות מסוג אחר. אני מסתכל על היד, מרים מבט למעלה ורואה את הדודה. היא מסתכלת עליי במבט דלוק-חלול ואומרת

“בוא כפרה, שיחררו את הקינוחים, תיצמד אליי אתה רק תרוויח”